MY CHURCH // תערוכה מאת נועה רייכנברג

אוצרת: ד”ר אביבית אגם דאלי

לאורך תולדות האמנות מתפקד דימוי המראה או הראי במטרה למשוך את תשומת ליבו של הצופה לעובדת היותו צופה/ נמען, כמו גם למעמדו של הצייר ביחס לצופה – כמתווך/ כמוען. המראה מתייחסת, ללא מילים, למודעות העצמית של פעולת הראייה ביחס למצבי ניראות: מרוכזת בה התובנה כי הראייה מתעתעת ועל יכולת האמנות או על נבצרותה לתת דיווח אמין על אודות הנצפה (דובב, 2009, עמ’ 22).

נועה רייכנברג משתמשת במראות כבמצע, בדרך המפקיעה אותן מההקשר המקורי שלהן. הטכניקה בה משתמשת האמנית היא צביעת המראה באמצעות צבעי זכוכית. היצירות הן מופשטות וגאומטריות באופיין. דרך השימוש במראה כבסיס יוצרת נועה אמנות שאיננה ‘אדישה’ אלא מגיבה למציאות שסביבה ובה בעת הופכת את המתבונן לחלק מהותי ממנה. כך מקיימת האמנות  שלה דיאלוג עם הנמענים – הצופים. היצירה אינה מנותקת מסביבתה אלא משתנה בהתאם להקשר שבתוכו היא ממוקמת: היא משנה ומשתנה בה בעת. הראי מעצים את תשוקת העין (שם, עמ’ 109), כך הופך הצופה לתמונה, לאובייקט של צפייה בעצמו (Lacan, 1977).

הצורות הגאומטריות והמופשטות הנוצרות תחת מכחולה של נועה הן אוניברסליות ומוכרות לכל. השימוש במראה כבמצע מעניק לצורות הגיאומטריות מימד נוסף, המאפשר יציאה מהדו-מימדיות המאפיינת אותן ומכניס את החלל ואת אשליית תלת המימד אל תוך היצירה. הצורות מתכתבות זו עם זו ויוצרות אלמנטים של סימטריה או אי-סימטריה בקומפוזיציות משתנות המבטאות תנועה.

צבעי הזכוכית מקיימים דיאלוג בין מרקמים שונים של צבע, ובין שקוף לאטום – המקום בו המבט נחסם או משתקף חזרה אל המציאות המשתנה הנראית בתוך ומבעד לצורה. נוצרת דקונסטרקציה של שדה הראיה ודרכה חוקרת האמנית מהי זהות עצמית ומהי נראות. בהקשר לכך ניתן להתייחס לדבריה של החוקרת לאה דובב כי הראי מאזכר את הנפילה אל התודעה העצמית והוא מעין מצבה לעולם שהיה בטרם היות המבט (שם, עמ’ 108). היצירה הופכת לחלק מהנמען ומשתנה ברגע שהוא עוזב ומגיע נמען אחר. היצירות פותחות צוהר אל פנים סובייקטיבי שהוא ייחודי ומשתנה: מעין אקט של תפילה חילונית.

שם התערוכה מרמז על מקורות ההשראה של נועה – הוויטראז’ים הכנסייתיים, אך בשונה מהם עבודותיה נבדלות מבחינת הטכניקה, המשמעות והמסר. וויטראז’ נעשה על ידי חיבור של זכוכיות צבעוניות. לעומת זאת, ביצירותיה המראה נותרת שלמה, כבסיס היצירה. הציור והצבעים המיוחדים הם שיוצרים את המרקמים ואת ההשתקפויות. בנוסף, וויטראז’ים דורשים אור חיצוני (אלוהי) בכדי להיראות, ואילו המראות משתמשות באור הפנימי של החלל בו הן מצויות. ההשתקפות של האדם המתבונן ביצירה משנה הן אותה והן את המתבונן. זהו בית התפילה האישי של כל צופה וצופה באשר הוא. זוהי אמנות מודרנית וחילונית, השמה את האדם במרכזה ומאפשרת לו להרהר תוך כדי צפייה בתוך עצמו המשתקף ביצירות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *